השאלות האמיתיות של היועצים החברתים

היה לנו העונג ליטול חלק בכנס עמותת מרחב " תכנון וקהילה על השולחן" שהתקיים בתל אביב ובמהלכו הוצג מחקרו של ד"ר עפר לרנר ושרון בנד " שהתמקד במקומו של השיח החברתי בוועדות התכנון במהלך 2025. המחקר התמקד בהשפעתם של נציגי ארגוני חברה ורווחה בדיונים, לאור תיקון 151 לחוק התכנון והבניה.

המחקר, המרשים כשלעצמו, והדיונים בכנס, עסקו בנוכחות של נושאים כמו מגדר, בעלי צרכים מיוחדים או אזרחים ותיקים. אבל פיספסו לטעמי שאלות עומק חברתיות החוצות את כל תהליכי הבניה וההתחדשות העירונית ברחבי הארץ.

כמי שמלווים מזה שנים כיועצים חברתיים פרויקטים להתחדשות עירונית בכל רחבי הארץ, אנחנו מתלבטים בשאלות פסיכו-חברתיות כגון איך "מלמדים" אנשים מבוגרים, אוכלוסיות רווחה, וכדומה, לחיות במגדל גבוה מצוחצח, טכנולוגי , ובעיקר מנוכר ומעורר חששות. איך מסתדרים עם המעליות (יש אנשים שמפחדים) , מה עושים עם הזבל ואיך מסתדרים עם כל כך הרבה אנשים בבניין אחד.  מסובך כמעט לכולם, במיוחד לדיירים האלה שרוב חייהם גרו בבניין נמוך, לעיתים מוזנח, אבל הכירו את כל השכנים והכירו את המרצפת בחדר המדרגות ממנה צריך להיזהר כי היא קצת רופפת.

ויש  שאלות גדולות יותר. אם כל השכונות בעיר "יתחדשו", ויהפכו לשכונות "יוקרה". לאן ילכו ואיפה יגורו ככל שיתקדם תהיך הג'נטריפיקציה, האוכלוסיות החלשות באמת, אלה המתקיימות מקצבאות הרווחה, נכים, עולים מארצות מצוקה, עובדים זרים...

חומר למחשבה.